מחלת אלצהיימר היא הסיבה העיקרית לדמנציה
אלצהיימר הינה מחלה כרונית קשה שנמשכת זמן רב ומתקדמת לעבר סוף עצוב ובלתי נמנע.
מחלת אלצהיימר משפיעה לא רק על האדם אל גם על סביבתו הקרובה ומטילה עומס כלכלי כבד על מערכת הבריאות ועל בני משפחתו של המטופל וכן עומס נפשי על כל בני המשפחה.
מהי דמנציה ומהי מחלת אלצהיימר?
דמנציה היא המצב – ההגדרה הכללית של דמנציה היא ירידה מנטלית שגורמת לירידה תפקודית.
אלצהיימר היא המחלה – הסיבה העיקרית לדמנציה, אך יכולות להיות לה סיבות נוספות ובהן מחלה של כלי הדם (דמנציה וסקולרית) ומחלת פרקינסון (דמנציה של פרקינסון).
לעיתים ייתכן שילוב של כמה גורמי דמנציה כמו אלצהיימר ופרקינסון ואלצהיימר ודמנציה וסקולרית.
באיזה גילאים חולים באלצהיימר?
מרבית חולי האלצהיימר הם בני 65 שנים ויותר.
שיעור חולי האלצהיימר בקבוצת הגיל 65 עד 74 שנים הוא כ- 3%.
בקבוצת הגיל 75 עד 84 שנים מגיע שיעור חולי האלצהיימר ל־17%.
• מגיל 85 שנים ואילך עומד שיעור החולים על כ- 32%.
מהם התסמינים של אלצהיימר?
מרבית המקרים של מחלת אלצהיימר מתחילים בבעיות זיכרון. עם זאת חשוב לציין שעם ההתקדמות בגיל קיימת לעיתים בעיית זיכרון “נורמלית” אשר נחשבת לחלק מהליך הזדקנות תקינה.
התסמינים הראשוניים של מחלת אלצהיימר אינם חייבים להיות בהכרח בבעיות זיכרון, אלא יכולים להיות בתחומים אחרים קוגניטיביים כגון בדיבור – ביכולת הביטוי, בביצוע פעולות יום יומיות פשוטות, כגון להתלבש, להתרחץ, בהתמצאות במרחב, בכושר השיפוט ובכושר ריכוז.
אצל כל אדם המחלה מתקדמת באופן שונה עד להידרדרות הבלתי נמנעת.
כ־30% מהלוקים בה יסבלו גם דיכאון. בשלבים מתקדמים עלולות להופיע הפרעות התנהגות ונפילות חוזרות ונשנות.
בשלב האחרון של המחלה יש אי־שליטה על הסוגרים, ריתוק לכיסא גלגלים ולמיטה והפרעת אכילה.
סיבות המוות העיקריות של חולי אלצהיימר הן דלקת ריאות, זיהום בדרכי השתן, פצעי לחץ, שברים, תת־תזונה.
50% מהחולים באלצהיימר מתים בתוך 7 עד 10 שנים .
ציטוט מתוך מחקר שהתפרסם ממש בימים אלו – שנת 2024:
מתוך מחקר שנערך באוניברסיטת קינגס קולג’ בלונדון ע”י פרופ’ קלייר סטיבס פרופסור להזדקנות ובריאות:
תוסף “אינולין” סיבים תזונתיים יומי שיפר את תפקוד המוח במבוגרים מעל גיל 60 תוך 12 שבועות בלבד!
“אנו נרגשים לראות שינויים אלה תוך 12 שבועות בלבד. למחקר…
תוסף תזונה אינולין עשוי למנוע התפרצות מחלת אלצהיימר, ובאילו החולים בשלב כזה או אחר עשוי לעכב את התקדמות והדרדרות המחלה ובחלק מהמקרים אף עשוי לשפר את מצבם.
לפרטים ולרכישת אינולין לחצו כאן…
כיצד מאבחנים מחלת אלצהיימר?
במקרה של חשד לבעיה קוגניטיבית כדאי מאוד להפנות את המטופל לייעוץ גריאטרי, לייעוץ פסיכו־גריאטרי או לייעוץ נוירולוגי. לכל המומחים האלה יש ניסיון בתחום האלצהיימר.
אבחון מחלת אלצהיימר נעשה כיום על פי הפרמטרים הבאים:
סיפור המחלה כפי שמספרים אותו המטופל והסובבים אותו.
מבחנים קוגניטיביים .
בדיקה נוירולוגית כדי לראות אם אין עדות לאירוע מוחי (שבץ) או למחלת פרקינסון.
לעיתים מוסיפים מבחן דימות כמו MRI של המוח או CT של המוח, באמצעותם ניתן לשלול מצבים אחרים שעלולים לגרום לדמנציה כמו אוטמים בעקבות אירועים מוחיים ועודף נוזלים בחדרי המוח.
בדיקות דם כדי לשלול בעיות כמו תת־פעילות בלוטת המגן, חסר בוויטמין B12 ובעיית מלחים כמו היפונתרמיה.
דיכאון יכול לחקות מחלת אלצהיימר, ולכן במקרה של תסמיני אלצהיימר יש לוודא שלא מדובר בדיכאון. עם זאת יש לזכור שכ־30% מחולי האלצהיימר סובלים גם מדיכאון.
מה קורה בעצם במוח במחלת אלצהיימר?
ברקמת המוח של חולה אלצהיימר רואים שינויים כמו רבדים עמילואידיים. כמו כן רואים סבכים בתאי העצב.
הרבדים העמילואידים עשויים מצבר של יחידות חלבון מזיק בשם עמילואיד בטא Aβ. הרובד הזה תופס מקום של רקמה בריאה. הסבכים בתאי העצב מורכבים מחלבון TAU שעבר תהליך של התחברות לאטומי זרחן, והם משבשים את התפקוד של תאי העצב.
נוסף על כל אלה רואים משקעים עמילואידיים בכלי הדם של המוח, ויש נזק למרווחים בין תאי העצב וביניהם לבין יחידות תקשורת חשובות.
המרווחים האלה נקראים סינפסות, וחשיבותן לפעילות המוח היא עצומה. הפגיעה בסינפסות פוגעת בהעברת אותות וחומרים חשובים.
כמו כן במוח נוצרת תגובה דלקתית שמתבטאת בהצפה של תאים שנקראים אסטרוציטים. אלה תאים דמויי כוכב שתפקידם הוא לסייע להישרדות ולתפקוד הבריא של תאי העצב (נוירונים), אך לעיתים הם משנים את צורתם החיצונית ואת אופן תפקודם, ואז הם עלולים להרוס תאי עצב ולהחמיר מחלות נוירולוגיות ניווניות כמו אלצהיימר ופרקינסון.
פורסם לאחרונה באתר אוניברסיטת הרווארד:
במחקר על כ-3,700 מבוגרים בריאים, בגילאי 40 עד 64 הוכח כי תזונה עשירה בסיבים כאינולין עשויה להפחית את הסיכון לדמנציה.
פורסם באתר הרשמי של אוניברסיטת הרווארד ביום 1 ביוני 2022 . לכתבה.
לפרטים ולרכישת אינולין לחצו כאן…
מהם גורמי הסיכון לאלצהיימר?
אלה הם גורמי הסיכון העיקריים לאלצהיימר:
גיל.
לחץ דם גבוה.
רמות גבוהות של שומנים בדם.
סוכרת.
השמנת־יתר.
חוסר בפעילות פיזית.
דיכאון.
השכלה נמוכה.
תסמונת המטבולית (צבר של גורמי סיכון – ובהן השמנה בטנית, מחלות לב וכלי דם.
גנטיקה – תורשה.
אלצהיימר ותורשה
לתורשה יש תפקיד משמעותי מאוד בדמנציה בגיל צעיר, בדמנציה בגיל מבוגר היא ממלאת תפקיד שהוא חשוב הרבה פחות. זה המקום לציין שיותר מ־95% ממקרי האלצהיימר מתרחשים בגיל מבוגר.
הבשורה הרעה היא שיש מקום לחשש מפני ההשפעה של תורשה על התפתחות אפשרית של דמנציה, הבשורה הטובה היא שדמנציה אינה בהכרח גזרת גורל – גם אם קרובי משפחה חלו בה.
הקשר בין אלצהיימר לבין מין והשכלה
נשים לוקות באלצהיימר יותר מגברים. לא ברורה הסיבה לכך. לפי אחת ההשערות, הירידה ברמות האסטרוגן לאחר הפסקת המחזור החודשי היא שאחראית לכך.
קיים יחס הפוך בין השכלה לבין הסיכון ללקות באלצהיימר: ככל שהשכלה גבוהה יותר כך קטן הסיכון ללקות במחלה. לא ברורה הסיבה המדויקת לכך. האם הפעלה רבה יותר של המוח היא שמגינה על המשכילים, או שמא למשכילים יש מודעות רבה יותר לשמירה על אורח חיים בריא? ואולי מדובר בשילוב של השניים?
ירידה קוגניטיבית מינימלית
לפני שפורצת מחלת אלצהיימר, יש שלב מקדים שבו קיימת ירידה מנטלית, אך לא במידה שפוגעת בתפקוד. התופעה הזאת נקראת ירידה קוגניטיבית.
מבין הלוקים בירידה קוגניטיבית מינימלית כ־15% הופכים בכל שנה לחולי אלצהיימר, אך עם זאת לא כל הלוקים בירידה הקוגניטיבית יהפכו בהכרח לחולי אלצהיימר.
הטיפול התרופתי במחלת האלצהיימר
כיום עומדות לרשות המטפלים שתי משפחות של תרופות לטיפול באלצהיימר:
• תרופות שמעכבות פירוק של אצטילכולין ובכך מעלות את רמתו במוח. אצטילכולין הוא חומר שמשתתף בפעילויות מוחיות חשובות. התרופות הן דונפזיל (השמות המסחריים: ממוריט, דונפזיל טבע, אסנטה), ריבסטיגמין (השמות המסחריים: אקסלון, אלציגמין, ריבסטיגמין דקסל), גלנטמין (השמות המסחריים: רמניל, גלנטמינה).
התועלת של התרופות האלה מוגבלת בזמן ובתוצאה. ניתן לדבר על שיפור קל לזמן מה, על דחייה קצרת מועד בהידרדרות.
לתרופות האלה ייתכנו אחת או יותר מתופעות הלוואי הבאות: בחילה, חוסר תיאבון, הגברת היציאות, ירידה במשקל. יש להשתמש בהן בזהירות אם סובלים מהפרעות קצב או מבעיות הולכה בלב או מאירועי עילפון.
ממחקרים רחבי היקף שנערכו בארצות־הברית עלו שתי תוצאות חיוביות בהחלט בנוגע ליעילות של דונזפיל ושל ריבסטיגמין. התברר שהן דחו את המועד שבו צריך היה להעביר את המטופלים לבית אבות והן הפחיתו את משך המוגבלות. להשפעות האלה של דונזפיל ושל ריבסטיגמין יש, כמובן, משמעות כלכלית גדולה.
תרופה שמגינה על קולטנים במוח מפני רעילות של תוצרי פירוק שרמתם עולה במחלת אלצהיימר. שמותיה המוכרים הם ממנטין וממוקס. התועלת של התרופה הזאת משמעותית במחלה בינונית עד קשה.
יש לציין שמתן משולב של שתי התרופות אינו טוב יותר מנטילת כל תרופה בנפרד.
לכן, אם, למשל, מטופל סובל מתופעות לוואי בעקבות נטילת דונפזיל, אפשר לתת לו ממנטין במקומה.
מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) אישר ב־2021 את השימוש בתרופה אדוקנומב, שאמורה לסלק או לפחות להפחית משקעי עמילואיד ב־MCI (ירידה קוגניטיבית מינימלית) ובתחילתה של מחלת אלצהיימר. את ההפחתה ניתן לגלות באמצעות מיפוי עמילואיד מיוחד.
יש לציין שיצרנית התרופה, חברת ביוג’ן, ערכה שני ניסויים רחבי היקף לבחינת יעילותה של התרופה. בניסוי אחד התרופה נחלה כישלון מוחלט, ובניסוי נוסף נמצא שהתרופה אכן האטה במקצת את קצב ההידרדרות של חולי אלצהיימר במצב קל.
על סמך הניסוי הזה אישר ה־FDA את השימוש בתרופה, אך היא עדיין שנויה במחלוקת עזה – מה גם שהיא צפויה להיות יקרה מאוד.
תופעות הלוואי של התרופה שנצפו היו דימומים קלים ותפליטים במוח שייתכן כי היו אחראים לכאבי ראש ולבחילות.
יש תרופות נוספות שלהן מנגנון פעולה דומה ושעדיין נמצאות בשלבי מחקר שונים.
טיפול לא תרופתי במחלת האלצהיימר
הטיפול הלא תרופתי באלצהיימר כולל את המרכיבים הבאים:
שהות במרכזי הפעלה/מרכזי יום.
פעילות גופנית.
פעילות מנטלית.
הטיפול התרופתי לבעיות שכרוכות באלצהיימר
מתן תרופות הרגעה כשסובלים מאי־שקט.
מתן תרופות לטיפול לדיכאון.
יש מחקרים לא מעטים, ובהם מחקרים ישראליים, שמהם עולה כי קנאביס רפואי מטפל ביעילות בבעיות של אי־שקט. מדובר בנושא שעדיין מחייב מחקרים בקרב אוכלוסיות גדולות.
האם וכיצד ניתן למנוע אלצהיימר?
השינויים במוח מתחילים שנים רבות לפני שישנה הסתמנות קלינית. לכן יש לטפל בכל גורמי הסיכון מגיל צעיר:
יש לשמור על לחץ דם תקין.
יש לשמור על רמה תקינה של שומנים בדם.
יש לשמור על ערכי סוכר תקינים.
יש לעסוק ברציפות בפעילות גופנית ובפעילות מנטלית.
יש להקפיד על תזונה בריאה (למשל דיאטה ים תיכונית).
יש לשמור על קשרים חברתיים ולנסות להעניק משמעות לחיים.
הטיפול במחלות אחרות נלוות
יש להימנע מתרופות לא ראויות שעלולות לגרום לאי־שקט ולבלבול.
יש לשאוף לראייה תקינה (באמצעות משקפיים הולמים) ולשמיעה תקינה (באמצעות מכשירי שמיעה) כדי שהמטופל הלוקה במחלה יהיה בקשר טוב ככל האפשר עם הסביבה ולדאוג לסביבת מחיה נטולת מכשולים כדי למנוע בין השאר גם נפילות.